החלטה בתיק ע"מ 1560/12

המשיב נעצר ביום 25/03/12, בחשד למעורבות בעבירות ביטחוניות, ו-4 ימים לאחר מכן, ביום 29/03/12, בקשה המשטרה את הארכת מעצרו ב-19 יום נוספים. בימ"ש קמא בחן את חומר החקירה שהוגש לעיונו, וקבע כי לא שוכנע שיש בחומר החקירה האמור כדי להצביע על חשד של ממש נגד המשיב. בהמשך התייחס השופט הנכבד קמא לחומר המודיעיני שהוצג לפניו, וקבע כי "אף דברים אלו אינם מצביעים באופן חד משמעי, או אף באופן משכנע, שהמשיב אכן פעיל חמאס מרכזי". לכן, הורה לשחרר את המשיב בתנאי שיפקיד 4,000 ש"ח להבטחת התייצבותו להמשך חקירה בעתיד.

השופט קמא עיכב את ביצוע ההחלטה בכדי לאפשר לתביעה לערור על ההחלטה, וכך אכן עשתה התביעה. לטענת התביעה טעה בימ"ש קמא כאשר התעלם מהמידע המודיעיני שהוצג בפניו, וכאשר לא נתן הזדמנות לגורמי החקירה להמשיך בחקירתם, ולהגיע לחקר האמת. לכן מבקשת התביעה מבימ"ש זה לקבל את הערר ולהורות על המשך מעצרו של המשיב. לעומת זאת, הסנגור טוען כי בימ"ש קמא בחן היטב את הראיות שהוצגו לפניו, ואין מקום להתערב בהחלטתו.

שקלתי את טיעוני התביעה ועיינתי בחומר החקירה, הן זה שהוצג בפני בימ"ש קמא, והן חומר עדכני יותר שהוצג בפני. בשונה מהתרשמותו של בימ"ש קמא, נחה דעתי כי יש תשתית ראייתית מספקת, שהיה בה כדי להצדיק את מעצרו של המשיב לצורך חקירה. מושכלות יסוד הן כי הרף הראייתי הנדרש למעצר בשלב ראשוני זה של החקירה הוא כי "קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא", כלשון סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, וכי התקיימה אחת מעילות המעצר המפורטות בהמשך הסעיף, ובכללן חשש סביר ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט או להתחמקות מחקירה, וכן חשש סביר שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה. אין צורך שהראיות בשלב זה יתמכו "באופן חד משמעי" בחשד המיוחס לעצור, ודי בקיומו של חשד סביר, בכדי להצדיק את המעצר. מדובר ברף ראייתי נמוך יותר מהרף של "ראיות לכאורה" שנדרש למעצר עד תום ההליכים.

לא למותר להביא דברים נכוחים שנאמרו ע"י כב' השופט חשין (כתוארו אז) בעניין רוזנשטיין, באשר למהותו של החשד הסביר:

"..."חשד סביר" יהיה ויתקיים גם אם אין הוא נתמך ב"ראיות לכאורה להוכחת האשמה", ובלבד שיש ראיות הקושרות את החשוד לעבירה בה מדובר במידת סבירות ראויה המצדיקה - במאזן האינטרסים מזה ומזה - כי תינתן למשטרה אפשרות להמשיך ולסיים את החקירה. ושוב: מידת ה"קרבה" בין הראיות שבידי המשטרה לבין החשוד, למותר לומר כי על-פי עצם טיבה אין היא ניתנת למדידה. עם זאת נוכל לומר, כי יש שראיות העשויות להצדיק תחילתו של מעצר לא בהכרח יעמוד להן כוחן להמשך המעצר" (בש"פ 6350/97  זאב רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3), 123, וראו עוד בש"פ 11109/03 כליל שקארנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 350, עמ' 351-352).

מבלי שאפרט יתר על המידה, שוכנעתי כי הראיות שהיו בידי גורמי החקירה, יש בהן כדי לבסס חשד סביר, אם לא למעלה מכך, למעורבותו של המשיב בפעילות ביטחונית אסורה. מידת המעורבות אינה ברורה עדיין, ועניין זה מצדיק בדיקה וחקירה, אולם חשד סביר קיים גם קיים, ושוכנעתי כי שחרורו של המשיב ממעצר עלול לסכל את המשך החקירה, וכי פעולות החקירה הנדרשות בשלב מוקדם זה של החקירה, מחייבות בשלב זה את המשך המעצר.

נוכח האמור, הערר מתקבל, ואני מורה על מעצרו של המשיב ב-8 ימים נוספים, החל מהיום, 2 באפריל 2012, בכדי לאפשר את קידום החקירה מן הצד האחד, וביקורת שיפוטית מתאימה על משך המעצר מן הצד השני.    

ניתנה היום, 2 באפריל 2012, י' בניסן התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: